הצגה עצמית נתפסת כמשהו שצריך לגמור מהר כי היא לוקחת זמן, תופסת מקום, אולי אפילו משעממת. אז אנחנו אומרות אותה מהר, מקצרות, משטיחות, ואז מקצרות עוד קצת. אבל אולי דווקא הצגה עצמית מלאה, שנאמרת בבהירות ובגאווה, יכולה ליצור יותר אמון, להעמיק את השיחה שתבוא אחריה, להפוך אותנו לאנושיים וקרובים יותר, ואפילו לתת השראה וערך ממקום לא צפוי? גלית אקרמן ברש מספרת שהיא הייתה פעם קצרת סבלנות ושיפוטית, אבל למדה (בדרך המעניינת, כמו שתשמעו מייד) שלכל אחת ואחד יש סיפור, ושכל סיפור שאנחנו שומעים עוזר לנו לארגן עוד קצת את הסיפור של עצמנו. הצגה עצמית, היא אומרת, קשורה לסיפור החיים השלם שלנו ויכולה להיות רגע של חיבור אמיתי, גם אם היא אמורה להיות רק "מקצועית". בפרק 25 שאלנו אותה למה צריך אומץ כדי להציג את עצמנו, איך לחבר את כל החלקים שלנו לסיפור אחד, ולמה כדאי להביא לקדמת הבמה דווקא את החלקים שחשבנו להסתיר. ולקינוח: ארבעה עקרונות להצגה עצמית טובה, כולל תרגול שלנו בזמן אמת.